“Scree With Me כשאני מתגלגל דרך מכסה המנוע …” כן, מסלול הפתיחה בחזרתו של בלאק מון נזכר באחד השירים הגדולים בתולדות הראפ: כיסוי יסודי. אם אתה הולך לקחת בר מהטוב ביותר, כדאי שתוכל לעמוד עם זה גבוה. וכן, 5ft, Buckshot ו- DJ Evil Dee עדיין יש את מה שזה לוקח – אחרי “20 שנה במשחק” ובמשך יותר מעשור של שתיקה. בלאק מון (אחים שפועלים באופן לירי ומשלבים מוזיקת ​​קיקין על מדינות) הוציאו את אחד מתקליטי הראפ המחתרתיים הטובים ביותר בהיסטוריה, Enta Da Stage, הוציא עוד כמה תקליטים אחר כך, ואז כלום מאז 2006.

זה היה שווה לחכות.

די עדיין עושה פעימות שנפגעו קשה ונשארות איתך, ו- 5ft ו- Buckshot עדיין צמודות ללא ספק במיקרופון. וזה בעיקר כולם-רק לארבעה חתכים יש כתמי אורח, והאורחים נבחרים היטב: Method Man, Rockness Monsta, ואז משתפי פעולה ותיקים SMIF, Wessun, Tek ו- Steele.

בכנות, ציפיתי שזה יהיה בערך ארבעה שירים טובים ומילוי המנוחה, אבל כמעט כל שיר מצוין. נהדר לשמוע את החבר’ה האלה שוב!

בשאר השבוע: חזרתו של בלאק מון הייתה מקור לחגיגה עבורי, אך כדאי להזכיר גם: אנה וויז כאילו הייתה לנצח. אלבום טוב עם כמה שירים נהדרים, ממפיק זוכה גראמי שעושה את הופעת הבכורה שלה כאממן סולו. יש יותר מקצת טעם של היפ הופ, עם הופעות של סימס ודנזל קארי הקטנה, אם נזכיר כמה.

חשבתי גם שחוף גוספל טוב.

כאילו זה היה לנצח על ידי אנה וויז